כשאני עולה על גג, מיד יש שקט. לא רק שמתרחקים מרעש הכביש אלא גם מהרעש החזותי של הרחוב, של העיר הסואנת. שילוט, פרסומות, חנויות, שלטים מתנפחים, תמרורים.
חלק מהטיפוגרפיה הזו חיוני לתפקוד של העיר, כדי שנדע איפה לחצות, באיזה רגע בדיוק ולאיזה רחוב לפנות (בדיוק כשהוויז שובק חיים חצי שעה לפני הפגישה שלך ואין אדם אחד ברחוב לשאול – באיזו קרייה אני נמצאת).
אז איך הפך הכתב העירוני, או בשמו המלא- טיפוגרפיה עירונית, מיצירת אמנות לרעש חזותי?
נוף הטיפוגרפיה העירונית, הוא חלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני. השילוט הכתוב, מודפס ומאוייר מספר סיפור של זמנים ואופנות משתנות. שימוש בכתב במרחב הציבורי התחיל מזמן. משימוש על המבנה והפיכתו לשלט דרך חריטות, יצירת גרפיטי וסימון ישיר על קירות המבנים, ועד אורות הניאון של העיר המודרנית שחוברו מעל והאפילו על האבן שאפיינה את שנות השלושים במאה הקודמת.
הטיפוגרפיה במרחבים העירוניים משמשת לא רק ככלי פונקציונלי לתקשורת אלא גם כביטוי אמנותי, המשקף את הרקע התרבותי וההיסטורי של העיר.
משילוט שהוא פונקציונאלי אך אמנותי עבר השילוט כיום לייצר רעש חזותי.
לפעמים אני עוצמת עיניים, מתיישבת על ספסל כדי להיחשף לקצת פחות עומס, מרכיבה משקפי שמש בנסיון לכבות את מערבולת המסרים סביבי
אני תוהה איפה מתחילה ומסתיימת השפעתה של הטיפוגרפיה בסביבות העירוניות, עלינו, המבקרים במוזיאון הפתוח והבלתי ערוך שנקרא עיר.
עליית הטיפוגרפיה העירונית: בעבר, טיפוגרפיה עירונית הייתה יותר מאשר סתם אותיות; היא הייתה צורת אמנות, בה כל שלט נוצר בעבודת יד, אפילו השלטים לכלי התחבורה, או הכוונה לרחובות. הטקסטים על קירות מצרים העתיקה, חנויות יווניות ורומיות, וחורבות פומפיי מדגימים את התפקיד המוקדם של השלטים כאלמנטים אינפורמטיביים ואמנותיים כאחד. כתובות אלו, שנחרטו או צוירו לעתים קרובות עם המון תשומת לב, לא רק שהיו אינפורמטיביים אלא גם דקורטיביים, וייפו את המרחבים הציבוריים בהם הוצבו.
תור הזהב של הטיפוגרפיה" את שיא הפריחה של הטיפוגרפיה העירונית, שכללה יצירתית וייחודית – ניתן לייחס לתקופה בה שלטים אוירו נצבעו ונוצרו ביד. אז, כל קו שיקף את כישרונו של האומן. עידן זה התאפיין במגוון סגנונות, מאותיות האמייל השחורות הנועזות של תחילת המאה ה-20 ועד עיצובים מסולסלים ואורגניים בהשפעת סגנון האר-נובו. יוצרי השלטים, שכונו גם "מכונאים", היו האמנים הלא מוערכים שיצרו על הקנווס העירוני. עבודותיהם עיצבו את הזהות החזותית של הערים. כל שלט היה עדות למיומנות שלהם, לא היו שני שלטים זהים לחלוטין.
תחילת הסטנדרטיזציה: מו ביתר תחומי החיים, גם בשילוט עירוני – טכנולוגיות חדשות כמו מדפסות ומכשירי חיתוך גדולים, יצרו שינוי בתפיסה של הכנת השלטים. מלאכת השלטים הצבועים ביד הוחלפה בשלטים בייצור המוני, ובכך התחיל "תור הזהב" של ה"זהה". הייחודיות הוחלפה בסגידה ליעילות ואחידות על פני ביטוי אמנותי.
זיהום חזותי: החיסרון של החזרתיות: כיום בארץ, שפע השילוט, לרוב חסר ערך אסתטי או היסטורי, תורם למה שניתן לכנות 'זיהום חזותי'. רוויית יתר זו גורעת מייחודיות הנופים העירוניים, והופכת אותם לנופים מונוטוניים של טיפוגרפיה חזרתית ומעייפת.
קסמם של שלטים מותאמים אישית אובד בים של הדפסים סטנדרטיים, הרבה פעמים דהויים וישנים, דבר שמוביל לחוויה חזותית עירונית אחידה בין כל הערים שאנחנו מסתובבים בהן
נדרש המון ריכוז כדי לגלות את הישן והמעניין מתחת לעומס החזותי המעייף. מה מה תפקידו של השילוט בעיר?
בגלל שיחסית לתשתיות אחרות בעיר זול לייצר- הטיפוגרפיה נסחפה בעקבות החדש. מציעה לחפש את האיזון המחודש בין הקידמה לאמנות האותיות ברחובות שלנו.
