עליתם לדירה במגדל, ארוחת שישי אצל חברים שעברו דירה לפני כמה חודשים. אתם בנתניה/ קרית ים/ראשון לציון/חיפה.
הם מספרים שהדירה נוחה להם, כי הגישה ב0 מדרגות בזכות המעלית, החניה מתחת לבית ויש נוף. "ראית את הנוף?" שואלת המארחת, ואני מיד ניגשת לאטרקציה המרכזית, מביטה מהחלון. איזה נוף, נוף רחוק. נוף ים/ הרים/ פארק/ מפרץ או כל נוף רחוק אחר שעוזר למארחים שלנו "להתאהב בדירה".
"יפה פה, תתחדשו" אני מברכת. מתרחקת מהחלון, תוהה מה לגבי נוף החניון הענק, מאות מכוניות מתכת על אספלט אינסופי. תוכנתנו להתעלם מהמטרד החזותי והאקלימי בשם הנוחות של נשיאת שקיות הסופר?
הנוף הרחוק מגורדי השחקים הוא נפלא, רומנטי. לעומתו, סביבת הבנין המיידית כמו אזורי השירות והחניה מוגדרים כאזורי נוחות. נוחות למי? אם אנחנו נאלצים להסיט את המבט ממגרש המכוניות בכל פעם ולחפש נוף רחוק שכן מרגיע אותנו? החניה יכולה גם להיות נוחה וגם לתרום לסביבה ולנוף מהבנין.
לא תמיד יש אפשרות לייצר חניה תת קרקעית עם גג ירוק במפלס הרחוב שישמש כפארק לדיירי הבנין. לעומת זאת גג ירוק שהוא קירוי בהחלט אפשרי ויוסיף ערך שאין שני לו.
קירוי כזה מעל הרכבים בגג ירוק ייתן צל לרכבים ונוחות עבורנו כשנרד למטה בימי הקיץ. הכי חשוב הוא יעניק לנו נוף קרוב של טבע עירוני שישפר את היום שלנו, מהמבט הראשון.
𝐍𝐚𝐧𝐧𝐢𝐧𝐠, 𝐂𝐡𝐢𝐧𝐚
