זה מרגש כשתכנון יוצא לפועל, נבנה.
אחת הסיבות שהמקצוע שלי כל כך אהוב, זה שיחד עם הלקוחות ממציאים עולם, סביבה, חלקת אלוהים שתשפר את החיים שלהם. זה יכול להיות במשרד, במפעל או בבית. בכל אלו, הלקוח עם אדריכל הנוף, מדמיינים את הסביבה הנעימה להביט אליה או לצאת ולהשתמש בה, הסביבה שמותאמת בדיוק למה שהיה לו חסר.
יש הרבה שלבים מהרגע בו יש את הרצון להקים פרויקט עד הרגע בו הוא מתרחש בפועל. בין אם זה המכשול הגדול מכולם – תקציב, אבל גם עוד עשרות מכשולים אחרים וחשובים לא פחות- הגבלות בניה, משקלים, אם מדברים על גגות ירוקים. הרחבה של פארק כמו פארק המסילה בירושלים, יכולה לא לקרות כי מתוכנן שם כביש מיותר לחלוטין, אז במקום לבטל אותו משאירים את פארק המסילה כל כך עמוס בסופי השבוע שתושבים רבים נמנעים מלהגיע אליו, הפארק מפסיד לקוחות בגלל אילוץ של תוכנית לכביש שאושרה לפני שלושים שנים.
אז אחרי שעוברים את מסלול המכשולים, ומגיעים לנקודה בה המנוף הראשון מחנה למטה, פלוגת הפועלים מגיעה עם הקסדות הצבעוניות והאחראי עליהם לאתר, ומתחילת המולת סידור הציוד באתר אני תמיד נמצאת שם, עומדת מביטה מהצד בהתרחשות, הנה זה תיכף קורה.
לאחרונה ניהלתי שיחה עם מהנדסי בנין וקונסטרוקטורים לגבי גגות ירוקים. הם טענו שתמיד מכניסים את זה להדמיות במיוחד בבניה רוויה, לא עושים תכנון מפורט אלא רק "שיראה יפה" ואז מבטלים כי אין תקציב.
להשתמש בצמחיה, בגגות ירוקים כדי ליפות את הפרויקט ולא לבצע או להקטין משמעותית או לא לתחזק אחר כך, זו פשוט הטעיה מכוונת של הציבור. העניין הוא שחוץ מביטחון בבית, סטטוס ונוחות במשרד אנשים מחפשים איכויות שרק חומר טבעי כמו צמחיה יכולים לאפשר. פרסום של החומר הזה ואז ביטול של כל העניין מקטין את התועלת שהלקוח היה אמור לקבל מהקבלן.
